תמ”א 38 הוא פרויקט חשוב לחיזוק מבנה המגורים, שיכול להציל חיי אדם במקרה של רעידת אדמה. על אף זאת, לא פעם פרויקטים מסוג זה נתקעים עוד בתחילת הדרך בגלל סרבנות מצד אחד הדיירים.
כדי לאשר פרויקט תמ”א 38 צריך להגיע להסכמה של 66 אחוז מהדיירים במקרה והם עדיין יגורו במבנה במהלך העבודה. במקרה ויש לפנות את המבנה לחלוטין מדיירים מטעמי בטיחות, מה שנקרא “פינוי בינוי”, יש להסכמה של רוב גדול יותר – לא פחות מ-80 אחוז מהדיירים. על אף זאת, עדיין התנגדות של קבוצת מיעוט נגד הפרויקט עלולה ליצור בעיות שיעכבו את תחילת העבודה.
הסרבן האובייקטיבי מול הסרבן האינטרסנטי
“סרבנות של דיירים לתמ”א 38 מתחלקת לשתי קבוצות מרכזיות”, מסביר צבי גולדפינגר, איש עסקים ויזם נדל”ן.
בקבוצה הראשונה תמצאו מה שנקרא “סרבנים אובייקטיבים”. לדוגמה: דייר זקן או חולה, שמבחינתו קיום פרויקט של תמ”א 38 בבניין מגוריו עלול לפגוע באיכות חייו אם יאלץ לחיות באתר בניה או לעבור למבנה מגורים חלופי.
לעומת זאת, בקבוצה השניה ישנם “סרבנים אינטרסנטים”. סרבנים מסוג זה בדרך כלל ידרשו פיצוי כלכלי גבוה יותר מהמקובל ויתנו בכך את הסכמתם.
כיצד מתמודדים עם סרבנים?
צבי גולדפינגר מציע שבמקרה של סרבנות, כדאי לפנות לבירור משפטי שיבדוק האם הסירוב אובייקטיבי או שמא נובע מאינטרסים אישיים.
כשנושא מסוג זה עולה לדיון, צבי גולדפינגר תמיד מזכיר את המקרה של הדייר הסרבן מגבעתיים, שטיעוניו לא רק נדחו על ידי בית המשפט אלא גם נגזר עליו לשלם לשאר הדיירים פיצויים בסך 2.5 מיליון שקלים על העיכוב שיצר בסירובו. במלים אחרות, אם אתם שוקלים לסרב לפרויקט תמ”א 38 מהסיבות הלא-נכונות – היזהרו פן תשלמו על כך ביוקר.
